עמירם, אולי תשב?

לפני שהגעתי אל עמירם, הוא לא ישב בנוח קרוב ל-40 שנה!

נסעתי עד חמדיה כדי לפגוש זוג מקסים, ופרויקט מאתגר, שהיה לי הכבוד לקחת בו חלק.

כששמעתי מתי התחילה הבעיה כמעט נפלתי בעצמי מהכיסא...

אל עמירם שלח אותי קולגה שהכרתי בתוכנית טלויזיה שבה השתתפתי.

הוא סיפר לי על מטופל שלו שמתקשה למצוא תנוחת ישיבה נוחה בגלל פציעה ישנה בירך וחשב שאולי אני אוכל לעזור לו.

נסעתי כל הדרך לקיבוץ חמדיה (כי שום דבר לא באמת קרוב לחמדיה נכון?) כדי לפגוש את עמירם.

גיליתי שהסיפור הזה יותר גדול משחשבתי, הפציעה הישנה של עמירם היא ממלחמת השחרור. לא, לא התבלבלתי בהקלדה, מלחמת השחרור, עמירם כבר בשנות ה-90 לחייו וסוחב איתו את הפציעה כבר די הרבה זמן.

בשנות ה-80 עמירם עבר ניתוח בירך, ובניתוח קיבעו את הירך בזוית מאד רחבה, כך שעמירם לא יכול לכופף את הירך לתנוחת ישיבה.

אז עמירם לא ישב 40 שנה.

בארוחות, שזה הזמן היחיד שהוא מגיע קרוב לתנוחת ישיבה הוא יושב רק על חצי כסא, אוכל מהר וקם, כי זה לא נוח…

בשאר הזמן הוא עומד, או שוכב, או שרוע על כורסא עם הרגל באויר.

זה נהיה קשה במיוחד מחוץ לבית, כשרוצים לפגוש את הנכדים במסעדה או באיזה פארק, אבל הביקורים תמיד קצרים כי שום דבר לא נוח.

הייתה פה בעיה שזעקה לפתרון, איש מקסים, זוג מעורר השראה (היה מרגש לראות את הדאגה והמסירות של תקווה אשתו בנסיון להקל עליו כמה שניתן) שרק רצה לשבת בנוח.

יאללה, לעבודה

כבר בביקור עצמו התחלתי לעצב את הקונספט. אספנו כריות מכל הבית בגדלים ודרגות קושי שונות, והתחלתי בנסיונות, מוסיפים קצת פה, משנים קצת שם, בודקים סידור אחר, עד שעמירם אמר "או, ככה נוח לי".

מצאנו קונספט.

עכשיו צריך לגשת לתכנון המוצר עצמו, העיצוב והייצור. תהליך שייקח כמה שבועות. בתור פיתרון ביניים לקחתי את צרור הכריות ששימש אותנו בנסיונות, ועם קצת קשירות ואילתורים הפכתי את האבטיפוס למוצר שימושי. זמני אמנם, אבל שימושי (עמירם ישב עליו כל החודש עד שסיימנו את הייצור!).

המוצר עצמו היה אתגר לא קטן בפני עצמו. ראשית הייתה פה גיאומטיה מאד מורכבת, שהייתה חייבת לבוא לידי ביטוי באופן מדויק בתכנון, כדי שהמושב אכן יהיה נוח.

בנוסף, היה צורך להשתמש בחומרים שונים כדי שמוצר יענה על כל הדרישות -

חזק מספיק - הכוונה הייתה לייצר יחידה אחת שתחזיק מעמד לאורך זמן רב

קל משקל - כדי שניתן יהיה להעביר בקלות מכסא לכסא בתוך הבית וגם לקחת לנסיעות

נעים למגע ולא מחליק - אחת הבעיות המטרידות בכל הפתרונות שעמירם ניסה עד עתה הייתה שהוא החליק קדימה מהכסא בגלל התנוחה הבלתי אפשרית בה היה צריך לשבת.

בעזרת כמה אנשי מקצוע מעולים הצלחנו לייצר את המושב בחיתוך C.N.C בחומרים שונים, לרפד אותו בבד נושם שיהיה נעים למגע, כביס ולא מחליק.

וסוף סוף...

בפעם הראשונה שעמירם ישב על המושב הייחודי שהכנו לו, היו לו (ולכולנו) דמעות בעיניים. סוף סוף היה לו נוח, והוא כבר ראה בעיני רוחו את כל הדברים שיוכל עכשיו לעשות.

עמירם לא היה היחידי עם דמעות בעיניים... וכשראיתי את ההתרגשות שלו מהמוצר המוגמר, נזכרתי בפעם המיליון, כמה אני אוהבת את מה שאני עושה, וכמה סיפוק יש בלמצוא פיתרון לבעיה כזו.