איך הגעתי לעשות את מה שאני עושה?
וגם, מה בעצם אני עושה...
איך זה התחיל?
"את יכולה להסביר לנו שוב, בדיוק מה את עושה? פשוט שאלו אותנו ולא היינו בטוחים..."
פעם הייתי נלחצת כשהייתי שומעת את השאלה הזאת, כאילו אני "חייבת" כבר להחליט.
אבל היום, אני רק מחייכת.
כי הצלחתי להמציא לעצמי מקצוע שמשלב את כל האהבות שלי בחיים.
(טוב, כל האהבות שלא קשורות לילדים שלי...)
זה התבשל אצלי המון זמן
ידעתי מה אני אוהבת – אני אוהבת לבנות ולתכנן,
אני אוהבת פאזלים וחידות ומשחקי חשיבה,
אני אוהבת טכנולוגיה, גאדג'טים, פטנטים, טריקים ופתרונות מחוץ לקופסא,
ואני ממש אוהבת לעבוד עם אנשים, ואפילו יותר מזה – לעזור לאנשים.
כל האהבות והמחשבות האלה הסתובבו אצלי בראש כמו גולות בתוך קופסת שימורים ריקה – עושות הרבה רעש, אבל לא מקבלות שום צורה.
ואז, כמו בסרט הוליוודי, פתאום זה קרה,
ראיתי מחזה שהפיל לי את כל הגולות ישר למקום,
עמדתי, והסתכלתי משתאה
(לדעתי גם הייתה מוזיקה מרגשת ברקע...),
בהיתי מוקסמת ב... כיסא גלגלים שעולה מדרגות.
אוקיי, אני יודעת, אולי חשבתם על אירוע יותר מרגש מזה, אבל מבחינתי זה היה כמו הצצה למימד אחר. כשראיתי את הכיסא הזה ראיתי את האור, כל הקוביות הסתדרו סוף סוף במקום, או הגולות, או מה שהיה לי בראש באותו הזמן.
מיד חשבתי לעצמי "באיזה מקצוע צריך לעבוד כדי להמציא כאלה דברים?"
זה התחיל בלימודים, שכללו תואר ראשון בעיצוב תעשייתי במסלול סביבה וחברה במכון הטכנולוגי בחולון, ותואר שני בעיצוב תעשייתי בטכניון, עם דגש על רפואה ועיצוב חברתי.
בלימודים חידדתי מאד את התפישה של שימוש בעיצוב ככלי שמשרת אנשים ופותר בעיות, ולא רק כלי אסתטי. עיצוב יכול להיות הכלי שבזכותו המוצר, או הסביבה, נכונים יותר עבור המשתמשים, גם במקרה שלמשתמשים יש דרישות קצת שונות מהרגיל.
מה בעצם אני עושה?
אני מאפיינת, מתכננת, מייצרת ומיישמת פתרונות לאנשים עם מוגבלויות שונות (קבועות או זמניות).
בדרך כלל זה מתחיל עם פנייה של מטפלים פרא רפואיים, שהם החברים הכי טובים שלי במקצוע (וחלק גם בחיים), שמספרים לי על בעיה שיש למטופל שלהם וביחד אנחנו חושבים על פתרון אותו אני הופכת בהמשך למוצר שימושי.
לפעמים פונים אליי המטופלים עצמם, או פשוט אנשים פרטיים הזקוקים לפתרונות. במקרה כזה אני מקפידה להתייעץ בעצמי עם קלינאי. הם תמיד חלק מהתהליך.
ולפעמים הפנייה מגיעה ממוסד כמו בית חולים או ארגון שעובד עם אנשים עם מוגבלויות, כדי לפתור בעיה יותר כללית.
כל המוצרים שאני מייצרת נולדים מתוך צורך של אדם ספציפי וחלקם הופכים אחר כך למוצר מדף שיכול לעזור לעוד אנשים רבים.
אף פעם לא לבד
אחד המאפיינים בעבודה שלי, הוא שאני אף פעם לא לבד.
חוץ מהקלינאים, שתמיד שם להתייעצות, הדרכה וחשיבה משותפת, כל פרויקט מייצר שיתופי פעולה מעניינים עם אנשי מקצוע מתחומים שונים. חלק משיתופי הפעולה האלה הופכים לשותפות הרבה יותר רחבה ולעוד פרויקטים משותפים רבים, כמו השותפות הנוכחית עם אסא לונטל, שביחד אנחנו עושים דברים נפלאים.
כי גם ביצירה Maayankah זה קודם כל האנשים.
עוד כמה נקודות בדרך
הדרך מלימודי עיצוב תעשייתי לפתרונות מותאמים אישית לאנשים עם מוגבלויות שונות עוברת בעוד כמה תחנות, שהקנו לי את הידע, הכישורים, הקשרים והמוטיבציה להתחיל את Maayankah.
את Abililab הקמתי ביחד עם אלכסנדר גכט, שם ייצרנו פתרונות מותאמים אישית עבור ילדים הזקוקים לישיבה נתמכת, פרויקט שהתחיל מבקשה ספציפית של בית חולים אסף הרופא והמשיך לחברה שפעלה במשך 3 שנים.
אני מלמדת הרבה. באוניברסיטאות ומכללות – בעיקר הדפסה תלת ממדית וכלי יצור דיגיטליים. יש גם קורסים לילדים ונוער המשתמשים בהדפסה תלת ממדית וכלי יצור שונים ככלי טיפולי ממש, ועוזרים בפיתוח היכולת של המשתתפים לחשוב מחוץ לקופסא, להמציא פתרונות, ללמוד איך חוקרים לעומק טכנולוגיה והכי חשוב - איך לא לפחד לנסות.
עם ערן אפלבאום הקמתי ב-2012 את Using3D שם במשך 8 שנים יצרנו תוכניות ללימוד הדפסה תלת ממדית וכלי יצור דיגיטליים עבור מערכת החינוך, שיעורים שנכנסו לתוך בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים באמצעות המורים והמדריכים שלנו.
אני ממשיכה להעביר סדנאות ולהרצות על התחומים הללו ועוד רבים אחרים (אפשר למצוא על זה עוד מידע ממש כאן באתר!) ואני אגיע אליכם בשמחה רבה.
ולמה אני עושה את זה?
הכיף הגדול שלי בעבודה, הוא להנגיש את העולם עבור אלו שהעולם פחות נגיש עבורם, כל אחד לפי מה שהוא צריך, לפעמים זה מוצר שעדיין לא קיים, ולפעמים זה הסבר פשוט איך מסתדרים עכשיו חודש וחצי כשיד ימין בגבס...
אני מכורה לחיוכים, להרגשה שעזרתי למישהו להגשים את עצמו או לידיעה ש"סתם" עזרתי למישהו לחיות חיים יותר נורמליים למרות הקשיים.
אני יוצאת כל בוקר לעבודה עם חיוך ענק, מחכה להסתער על הפרויקט הבא...
